כשמביטים בפסליו של פרנצ'סקו אלבנו לא ברור מיד מה רואים, אבל דפוס אחד מרתק ומבעית מלווה את עבודתו, והוא אנושי. גופות אנושיות או דמוי אנושיות, ברובן חסרות עצמות, נמסות, מטפטפות ונשפכות במה שנראה כמחווה לכיעור האנושי. אלבנו, יליד איטליה, מושפע משלל נושאים החל בטיעונים פילוסופים, מיסטיים ורוחניים וכלה במחקרים פסיכולוגים ומדעיים. את אמירתו האמנותית כנגד הלחץ החברתי והאלימות הפסיכולוגית הקשורים לגופינו הוא מביע באמצעות פיסול במתכת, שעווה, גומי ועוד מגוון חומרים. האומן מגדיר את העור האנושי כיוצר אינטראקציה עם העולם ובכך מקנה לו זהות.
ואו פסל מדהים.