למרות שעבודתו של ליצ'טי איננה הראשונה שעוסקת בנושא של עיוותים בטבע, קרוב לוודאי שבאותה התקופה היא הייתה העבודה המשפיעה ביותר. בעקבות פרסומו של הספר חלה באירופה עלייה אדירה בסקרנות לגבי "עיוותים": ננסים, בתולות ים לכאורה, עוברים מעוותים ופלאי טבע אחרים הוצגו לראווה ונידונו בהרחבה – מה שלמעשה הפך אותם ל circus freak show של התקופה בה הם חיו. יחד עם זאת, בניגוד לרבים מבני זמנו, ליצ'טי לא ראה עיוותים בתור משהו שלילי, או בתור התולדה של שגיאות או כישלונות של מהלך הטבע. במקום זאת הוא דימה את הטבע לאמן, אשר בעמדו מול חלק מהפגמים והליקויים בחומרי הגלם המשמשים למלאכת היצירה, הוא נוקט בתחבולות יצירתיות על מנת ליצור צורה נוספת המעוררת התפעלות רבה יותר. "אומרים שאני רואה את נקודת המפגש בין הטבע לאמנות", כתב ליצ'טי, "מפני שכאשר אין בכוחם של הטבע או האמנות ליצור את מה שהם רוצים ליצור, הם לפחות יוצרים את מה שהם יכולים ליצור".
