Oum Kultuv ביפן

Oum Kultuv ביפן

השם האומנותי שלי הוא Oum Kultuv – האימא של כל הטוב. אני אמנית רב תחומית אוטודידקטית . עוסקת במגוון רחב של מדיות כגון:ציור,צילום,אומנות רחוב,עיצוב,גרפיקה,ואמנות דיגיטאלית. אני בת 37 נולדתי בגבעתיים, דור ראשון בארץ למשפחה שעלתה מעיראק ב1971 ( אז זרות זאת לא מילה גסה בשבילי).

 

oum kultuv jump

 

זהות וזרות זהו נושא קרוב לליבי,אני מסרבת לקבל הגדרה ואפילו לא רוצה לשייך את עצמי לג'אנר אחד של אמנות. אפילו דרך עשיתי האמנותית אני מנסה לשבור את הגבולות והמגבלות שזהות יוצרת, אינני חושפת את שמי האמיתי ופני מוסתרות מאחורי מסכה בכוונה כדי לטשטש זהות, אני משתדלת להיות אמנית חופשית ללא קיבעון על סגנון אחיד, במרדף אחר רב גוניות ויזואלית. מרגישה את שוני שלי במערכת האמנותית המוכתבת מראש, אולי אפילו כמו דון קישוט שנלחם בתחנות רוח ועדיין מאמין בדרך שלו. ביפן אני מגשימה חלום ילדות, אפילו חלום מיסטי. תמיד נמשכתי לתרבות היפנית, במיוחד לשילוב של המסורת העתיקה שנשמרת בקפידה. אל מול הקדמה וההתפתחות המסחררת של יפן. מאז מעולם החריצות והחוסן של העם היפניה הרשימה אותי וכמובן כאמנית תמיד הערצתי את הדיוק, המקצועיות והאובססיביות והסגנון הייחודי המשקף את האמנת ביפן.
כרגע אני חודשיים ביפן ומתכננת להשאר,ליצור ולהתקיים בכבוד ולהתפתח אומנותית ותרבותית, החלום הוא להיות ביג אין ג'פאן וגם להמשיך וליישם את פרוייקט המסכות שלי בארץ השמש העולה ובכלל בכל העולם. באחד מטיולי הצילום שלי אף נכנסתי במקרה למקדש של הדת טנריקיו ועכשיו אני מתגוררת במקדש ואף זוכה לצלם את אורח החיים של הדת. הפכתי לבת בית וכבר טיילתי בכמה מקדשים שלהם שפזורים ביפן. מה השוני? אני יכולה להעיד על עצמי שבמקום שיש בו חופש ,יש פחות זרות. ביפן ובעיקר בטוקיו יש לי המון חופש וזה אפילו יתרון להיות זרה, הזרות היא זאת שפותחת בפני שערים, אני עוד יותר מיוחדת פה. ובכנות, אם אכנס ממש לתוך הלב, אומר ואגיד שאמן במהות שלו תמיד ירגיש זר ומוזר בכל מקום בוא הוא נמצא. אדם שהעולם הדמיוני שלו שולט בו ירגיש תמיד מנותק מהמציאות.

 

oum kultuv japan

 

יש מעין מעיין בדידות בהגדרה האינבידואלית שלך כאמן. אני יכולה לומר שאת רוב יצירותי יצרתי בבדידות מוחלטת גם תוך כדי ציור בבית וגם תוך כדי שיטוט ברחוב תולה את יצירותי על קירות בעיר בשקט כאילו לא הייתי שם. עם זאת אמן חייב קהל וצריך לתקשר עם הזולת גם עם זה דרך מראות הדמיון שלו כדי להמשיך ליצור להיוודע ולהתקיים. השראה היכולת לתקשר מעבר לשפה, האמנות היא השפה הבנלאומית שלי. אני משתדלת תמיד ליצור סקרנות, עיניין, חיבור, דרך אמת וכנות. היא זאת שעזרה לי וסייעה לי בכל מסעותי בעולם והיא זאת שהובילה ומובילה אותי. המצלמה היא חלק בלתי נפרד ממני, אני משתדלת לגעת בחיים ברגשות ותחושות. המקומות שהכי מרגשים אותי הם המקומות האוטנטים, הכניסה לבתים ולנפש האדם.

 

אום כלטוב אנשים קופצים

 

אני מנסה להתחבר דרך הצילום לאנשים לערפל לעיתים את הריחוק הקיים בהומור. כמוני כולם רוצים בבמה, באהבה ובתשומת לב. הם יכולים להפוך לגיבורים לרגע לקפוץ ולהתנתק מהקרקע היציבה וברוח שטוט לרחף ולצמוח ואז לחזור לעצמם. בחרתי להציג את חלק מפרוייקט הקפיצות- אני חושבת שהוא מתאים לנושא. דסטנס היא מילה שמזכירה לי את הצבא הריחוק שקיים היכולת לקבל פקודה ממשהו ששומר על דיסטנס ממך. האנשים שקופצים בשבילי ברחובות יפן הם זרים לחלוטין, הרי לא פגשתי אותם מעולם ואולי גם לא אפגוש… אני מוצאת את עצמי מעיזה (If you do not dare you not there} אני בוחרת אותם תוך כדי שיטוט ושואלת אותם לרוב בפנטומימה ובהדגמה אישית בגלל הקושי בשפה,לפעמים מראה להם שגם אחרים כבר קפצו- האם הם מוכנים לקפוץ בשבילי ? ואז הדיסטנס מתנפץ הם קופצים וצוחקים,משתחררים ,מתחממים יצרתי איתם תקשורת. יצרתי מציאות ,משחק,חויה מלאה בחיוכים ובעונג רגעי לרגע שביתי את ליבם. לפעמים אני נותנת להם את הכתובת של הפייסבוק שלי ( למי שיש) כדי שהם יוכלו לראות אתה תמונות שצילמתי. אולי זאת הדרך שלי לשרוד פה ולצאת מהדיסטנס לצלם ולהכיר מאות אלפי אנשים טובים קופצים באמצע הדרך ושוברים את הדיסטנס תוך כדי כך שגם התמונות עצמן מעלות חיוך לצופה.

 

לדף הפרוייקט בפייסבוק

 

אנשים קופצים

oum kultuv rikavon

השאר תגובה

Facebook IconTwitter Icon