דאיקיצ'י אמאנו – הילד הנורא של הוקוסאי.

דאיקיצ'י אמאנו – הילד הנורא של הוקוסאי.

בצילומיו לא נרתע דאיקיצ'י אמאנו (נולד ב-1973 ביפן), הילד הנורא של הוקוסאי, מהשילובים הבלתי אפשריים ביותר.
באורגיות המפלצתיות שלו – שהן מפגשים משוכללים וחושניים באופן מטריד בין יופי שלא מהעולם הזה ובין הבזוי – נשים עם פני-מלאך משתובבות עם מיני זוחלים ושרצים: נחשים, שלשולים וצלופחים מעוקלים ומשולבים זה בזה באלגנטיות מחליקים לתוך כל פתח בגוף האנושי.

rikavon7

rikavon14
rikavon10
rikavon8
rikavon6


rikavon4

rikavon5

rikavon9
קרפדות חיות נשאבות בגרגרנות, מקקים, זחלים וחסרי חוליות אחרים מתחבקים, שוזרים זה את זה, סופגים ומוצצים זה את זה עד שהם מתאחדים בגוף היברידי שנע כאחד תחת גלים של סוג חדש של חושניות שלא ניתן לעמוד בפניה. לכל חיה יש את היופי הסודי שלה – אמנו עשה את חשיפת החן שלהן לייעוד שלו: צלופחים חלקים הנעים בגל, תמנונים מבריקים ושקופים מסודרים בסדר יוקרתי ומרתק. למרות היותו מטריד עד כדי בחילה, יצירותיו של דאיקיצ'י אמנו נחגגות בכל העולם. הוא מחבר סוגים חדשים של יצירות עם גוף של שחקניות, חיות וחרקים, הוא מתרגם את הסיוטים והחזיונות שלו לתמונות קפואות, דיוקנאות של יופי כמעט סוריאליסטי. אמאנו רודף את החקירה הצילומית הזאת אל תוך הממדים הביזאריים של דמיון ארוטי עם עין אובססיבית ופרפקציוניסטית לפרטים, בהשראת ציריי הטבע הדומם ההולנדיים וכמו כן המיתולוגיה היפאנית ובמומחים הגדולים של אוקיו-אה- גלופות עץ והדפסים שנוצרו בתקופת האדו ובמיוחד הדפסי השונגה (אמנות יפנית) הארוטיים . מרקמים, משטחים וגופים מארגנים את עצמם לתוך יצירות מופשטות בתצלומיו, עם בשר, קשקשים ועור הצבועים כתכשיטים. המתועב נעשה נשגב. זה הכישרון הגדול של אמאנו: להעריך מחדש את המוות לא כאימה סטרילית, אלא כתחייה אסתטית. הוא תופס את הרעיון העתיק של יופי שבצורה בלתי נמנעת נידון לקמול, נידון בסופו של דבר להיעלם ובשל כך מתייצב כאמן במסורת פואטית בת אלפי שנים, ששרה על כל הדברים ברי החלוף והמתכלים.

rikavon1

 

rikavon2

 

rikavon3

rikavon11

rikavon12

rikavon13

 

תודה לטייבל יונית אלטשולר, עידן בהט וקבוצת פְּסֹלֶת בפייסבוק.

מקור

סרטי אימה שריקבון אוהבים – מיכאל גינזבורג

סרטי אימה שריקבון אוהבים – מיכאל גינזבורג

היה היה לילה. הייתי ילד קטן. ניסיתי להירדם עם הגב אל החלון. אז ניסיתי. יכולתי להישבע כי יש עוד מישהו עימי בחדר. או משהו. השתתקתי כמו ארנב שזיהה שועל רעב מתרוצץ באופק. זו הייתה תקופה בה מאוד אהבתי לראות את 'תיקים באפלה' וחשבתי שיש חייזרים אי שם והאמת עוד תתגלה, וגם מצאתי עצמי נמשך לכל מני סרטי אימה שהציגו אפילו רהיטים ומוצרי חשמל כאובייקטים מאיימים. לא כיף לראות על המסך אמא שמסבירה לבת שלה – "ג'ני, הרהיטים לא זזים בלילה. הם רק מדברים ביניהם." פאק יו, אמא של ג'ני.

בשנים האחרונות, התחקתי אחר עקבותיהם של מקורות אימה חדשים כמותם לא הכרתי בעבר. והם, עד עכשיו, חלקם לפחות, מצליחים לספק לי את הגירוי הנכסף, היצר האבוד, אותה תחושה לה כה התגעגעתי מאז שהייתי צוציק תם. ואלו הם, ובכן, סרטי פאונד פוטג' (Found Footage) – סוגה/סאב-ז'אנר שהתחיל עם 'שואת הקניבלים' (1980) המצוין, אחד הסרטים הקשים ביותר לצפייה מעולם. כולכם לבטח ראיתם את 'פרויקט המכשפה מבלייר' שיצא על סף המילניום, ולמרות כי בפועל לא קרה בו כלום, עדיין נותר כקולנוע עצמאי מבהיל ולא צפוי שעורר השראה ביוצרים רבים ללכת בדרכיו ולנסות לשחזר את הבלבול טורד המנוח שהשתלט על הסרט. פאונד פוטג' יכול להיות מאוד אפקטיבי ומלחיץ. וכשזה קורה, אני כמו חוזר לרגע ההוא בו שכבתי במיטה והרגשתי חסר אונים.

פאונד פוטג' מציג חומרים מצולמים שנאבדו והנה הפלא ופלא נמצאו להם וכעת נחשפים לראשונה בלעדית לקהל. באישור ה-FBI, כמובן. כן, כן. הניסיון הזה לטשטש את הבידיון הברור מאליו ולחזק את מימד הריאליזם ראוי לשבח. יש גם יומרה לא קטנה מצד הסרטים הללו כשהם רוצים ודורשים ממך להיות בנעליהם של הדמויות או לכל הפחות להיות שם לצידם, לפחד איתם, להרגיש את מה שעובר עליהם, להיות חלק פעיל בתיעוד האירועים המתרחשים. וזה מה שאני הכי אוהב בסרטים הללו. התקציב שלהם לרוב מאוד קטן (להוציא סרטים כמו 'קלוברפילד', 'כרוניקה בזמן אמת' ועוד), השחקנים אלמונים, העלילה מתקיימת רובה ככולה בלוקיישן אחד וצריך כושר אילתור יוצא דופן על מנת לשכנע כי אנו עדים לאמינות ואותנטיות יד ראשונה. בואו ואמליץ לכם על שישה סרטי פאונד פוטג' אותם ראיתי לאחרונה ואשר שוחררו השנה לאקרנים ופסטיבלים. הם יעשו לכם את מה שסרטי אימה רגילים כבר מזמן שכחו לעשות.
 
(2014) Exists
ביגפוט הוא מושא מאוד פופולרי עבור סרטי פאונד פוטג', יש אפילו סוג של אינפלציה בסרטים העוסקים בתעלומת קיומו. את הסרט ביים אדוארדו סאנצ'ז, מי שהיה אחד מהבמאים של 'פרויקט המכשפה מבלייר'. בין לבין, הוא גם ביים את Altered (סרט חייזרים מעולה, לא פאונד פוטג') ואת Lovely Molly (לא רע וגם כן לא פאונד פוטג'). קבוצת חברים יוצאים לטייל להם ביער ומשתכנים בבקתה. המפגש שלהם עם ביגפוט מעורר לא מעט רגעים מלאי אדרנלין. יש פה שמירה על קצב ומתח גבוה, רמה אינטנסיבית של עבודת מצלמה יעילה ואפילו ביקורת מוסרית מסוימת על האדם כשהוא נתקל ביצורים מן הטבע.

Exists

 

(2014) The Taking of Deborah Loagan
צפיתי בו אתמול והוא כרגע סרט האימה הכי טוב שראיתי השנה. חתיכת דבר. מה שמתחיל כדרמה כמו-תיעודית על צוות מחקר סטודנטיאלי שמגיע לביתה של חולת אלצהיימר, במסגרת תיזה על המחלה, הופך אט אט למסתורין עוכר שלווה על שד מהעבר. תרתי משמע. הבנייה האיטית של הסרט מרתקת, הודות לתסריט מחושב ואיכותי במיוחד. היכונו לחזות בקאלט בפוטנציה. ממש כך.

The Taking of Deborah Logan

 

(2014) The Houses October Built
פאונד פוטג' קריפי להחריד שיצא בזמן האחרון לרגל ליל כל הקדושים. חבורת צעירים יוצאים לתור את בתי האימה המיוחדים ברחבי ארה"ב, אותם בתים הם אטרקציות אקסטרא מפחידות שנועדו לבדר את קהל החוגגים בדרכים לא קונבנציונליות ולתת תחושה כמה שיותר מבעיתה של מציאות שיצאה מכלל שליטה. כשהחבר'ה מגיעים לאיזור ידוע לשמצה, הקו בין אימה מזויפת לזו האמיתית מתנודד לו ועוד איך. עיצוב ויזואלי מושלם וכיווני עלילה מפתיעים.

The Houses October Built
 

(2014) Inner Demons
גם סרטים העוסקים בגירוש שדים נוצרים בכמויות בשנים האחרונות, את רובם הגדול מצאתי כטובעים בקלישאות וחסרי התלהבות. ומי אם לא סרט פאונד פוטג' בשביל להחזיר עטרה ליושנה ולתת כמה עצות יצירתיות לעשיית סרט מן הסוג הזדוני באמת. טינאייג'רית עם תסביכי התבגרות קיצונים מוצאת עצמה מכורה לסמים ואלכוהול. המשפחה מזמינה אליה צוות מהטלוויזיה שיתעד את הניסיונות להשיב אור לחיי הנערה. והיא מצידה טוענת כי שוכן בתוכה שד. ורק הירואין יכול לטשטש את הכאב שהוא גורם לה. מכאן מתחילה סדרת אירועים שלא תשכחו עוד הרבה זמן.

Inner Demons

 

(2014) Mockingbird
בראיין ברטינו ביים לפני 8 שנים את הסרט הנהדר 'הזרים' עם ליב טיילר וסקוט ספידמן. מאז, נעלם לו מתחת לפני השטח. והנה הוא חוזר בגדול עם סרט פאונד פוטג' בעל עלילה פתלתלה. התימה של 'הזרים' די מחלחלת פנימה גם לסרטו החדש, כאשר דמויות שונות מקבלות מתנה על סף ביתן ובפתיחתה הם מגלים כי ישנן הוראות שיש לעקוב אחריהן, אחרת דמם בראשם. ברטינו יודע ליצור מורכבות נראטיבית חכמה ומתייחס בצורה מאוד מקורית לאחד הפחדים הגדולים של התרבות האמריקנית – Home Invasion, קרי פלישה לטריטוריה הכי קדושה ופרטית של האזרח הממוצע – ביתו. אצל ברטינו זה מבצר שאפשר לפקפק בו בקלות מרתיעה מדי.

Mockingbird
 

(2014) Apocalyptic
פאונד פוטג' אוסטרלי. זה מתחיל עם צוות חדשות המתעד ערב שגרתי של קבוצת מכורים אנונימיים (סמים, אלכוהול, סקס, הימורים) ומסתיים עם ריאיון שלהם את אחד היושבים הטוען כי נמלט מזרועותיה של כת יום הדין. הצוות נלהב מהסיפור העסיסי ויוצא לחקור את הכת מבפנים. דברים משתבשים, איך לא. הסרט מתנהל בצניעות מופתית ומקלף בזהירות את המיתולוגיה האופפת את חברי הכת (רובן נשים). בראש הכת עומד טיפוס קירח כריזמטי, מסתורי וקצת מוזר המאמין כי ניתנה לו נבואה לגבי סוף העולם והיא קרובה מתמיד לממש את עצמה. הלוקיישן, אגב, מדהים ביופיו, יער עוצר נשימה.

Apocalyptic

 

נכתב ע"י מיכאל גינזבורג

ילד רע באבי Bad Boy Bubby

ילד רע באבי Bad Boy Bubby

נכתב ע"י מיכאל גינזבורג

הפחד הכי גדול בחיי הוא לקום יום אחד ולשכוח את עצמי. לשכוח את כל המיומנויות החברתיות, הרגשיות והאינטלקטואליות שרכשתי במהלך זמני על פני האדמה. להתעורר ולהיות לא יותר מאשר דף חלק ולבן עליו יהיה אפשר לקשקש כל דבר שעולה על דעתכם. סרט הקאלט האוסטרלי 'ילד רע באבי', לו מלאו 20 שנים זה מכבר, חוקר תיזה אנתרופולוגית מרתקת: מה היה קורה אילו היה אדם נכלא במשך שלושת העשורים הראשונים לקיומו במרתף קלאסטרופובי, מבודד מכל קשר אנושי ונתון למרותה של אימו? ובכן, היה קורה הרבה, מסתבר. הררי ביזאר היו נערמים להם באין מפריע.

bad-boy-bubby-1993-05-g

10721280_10202837414887385_495772314_n

 

רולף דה היר, הבמאי, מצייר בצבעים מונוכרמטים אפלוליים את תפיסת המרחב של באבי – כך קוראת לו אימו המטורללת שמנצלת אותו מינית ומאיימת שהצלוב על הקיר, ג'יזס קרייסט מיודעינו, רואה ושומע הכל וישרוף את כל מי שלא מציית למוצא פיו. באבי מנותק כליל מהעולם החיצוני ומחונך לחשוב כי בחוץ אי אפשר בכלל לנשום, אלא אם כן אתה יוצא עם מסכת גז עטויה על פנייך. אימו רוקמת מזימות פבלוביות ומעצבת את אופיו של באבי כך שלא ישאל שאלות, מדיפה ריח של ריקבון מוסרי ובאבי נאלץ לשתף פעולה עם שיגיונותיה הבלתי פוסקים. נקודת השבירה מגיעה בסופו של דבר ובאבי יוצא לחופשי. לבד. בלי שום הדרכה או ניסיון עם המציאות החדשה הניצבת בפניו.

 

badboybubbybr-03
העלילה מתהפכת מצד לצד וזונחת את מימדי האימה אשר כללו התעללות בחתולים, אכילת ג'וקים, גילוי עריות ועוד כל מני פאקד אפ שיט. ואז מתחיל כביכול סרט שונה לגמרי. באבי התמים נחשף אל חיים אחרים. מצויד עם מנת משכל של ילד בן 5, במקרה הטוב, באבי מחייך כל הזמן ומחקה את הגירויים אליהם נחשף, מה שמייצר סיטואציות קומיות היסטריות בלתי נשכחות. וכך, הניסוי הפסיכולוגי המבעית משתחרר במודע מהכבלים האמנותיים ומבקש להתחפש לסוגה קולנועית מבדרת יותר, התמזמזות מהנה עם מחוזות האבסורד ונטייה לפרוץ מוסכמות, להמשיך להיות פרוע ולהלל את חיוניות הספונטניות, את התשוקה להגדרה עצמית. זו אילוסטרציה מושלמת של התחלה מחדש. לה דולצ'ה ויטה עפ"י באבי.

10732982_10202837413607353_1158771692_o

זוועת המחלקות הפסיכיאטריות בסרביה וקוסובו – מאת ג'ורג' ג'ורג'יו

זוועת המחלקות הפסיכיאטריות בסרביה וקוסובו – מאת ג'ורג' ג'ורג'יו

לעתים קרובות אנחנו מפרסמים בבלוג שלנו הרבה דברים שהם מפחידים, מגעילים ואכזריים במתכוון – אבל שום פוסט אחר, מבין כל הפוסטים שפרסמנו עד כה, לא זעזע אותי כמו התמונות שלפניכם, אותן צילם ג'ורג' ג'ורג'יו במחלקות פסיכיאטריות בסרביה ובקוסובו בין השנים 1999 ל-2002. הייאוש והבדידות הניכרים בתמונות האלו מוצגים בצורה כה מוחשית, שאני נתקף בקבס בזמן שאני מתבונן בהן. קשה להסיט מהן את המבט, ועצם הניסיון לדמיין את הסיפורים מאחורי החיים שמתנהלים שם כרוך בייסורים רבים. אנחנו מתנהגים באכזריות כלפי החלשים, ויחד עם זאת אנו מספרים לעצמנו שהם אלה ש"יירשו את הארץ".

ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר ריקבון ביזאר

דרך Acid Cow ו-Cvlt Nation

קראקון – הדביבון שמכור לקוקאין.

קראקון – הדביבון שמכור לקוקאין.

אני מזמין אתכם לנעוץ את מבטכם ביצירת המופת Krackoon, סרט שעוסק בשחיתות פוליטית ותכנון עירוני משולח כל רסן. יש מצב שהוא עוסק גם בדביבון צמא דם שבמקרה גם מכור לקראק וקוקאין. למען האמת, הסרט ללא כל צל של ספק עוסק בדביבון צמא דם שמכור לקראק קוקאין; כנראה שמעולם לא נוצר סרט שמשתווה לסרט הנוכחי, מבחינת הטירוף המופלא של העלילה. רק חבל שהטריילר מציע לא יותר מהצצה חטופה לנרקומן עטור הפרווה, בדמות מה שנראה כמו בובת יד עטופה בשיירי בשר ופרווה. במקום זאת, אנחנו זוכים להזדמנות לצפות במספר דמויות הפונות למצלמה ממספר זירות התרחשות שונות אך לדעתי מדובר בטעות מחפירה. אני מבין שטריילר אמור להשאיר את הצופים במצב של ציפייה לעוד, ותהיה זו טעות (טעות שבמאי סרטים עושים לעתים קרובות מדי) לכלול את הסצנות הטובות ביותר מהסרט שלך ולהשאיר רק מעט סצנות נוספות לסרט עצמו; אבל למען השם, הסרט שלך עוסק בדביבון שרוצח אנשים ומכור לקראק. אין ספק שתופעה זו זכאית ליותר זמן מסך ממה שאנחנו מקבלים במסגרת הטריילר. יחד עם זאת, די בכך כדי לגרות את יצר הסקרנות שלי לגבי מה שכתב ה-Bronx Times, פיש אלטיירי, תיאר כ "[…] סרט שכבר עכשיו ראוי להיחשב כסרט קאלט קלאסי"; הצהרה שמתארת בדיוק את מה שאני מרגיש.
 

 

gl6

 

krackoon

סרט ניסיוני הזייתי בליווי הצלילים המהפנטים שרקחה חלוצת המוזיקה האלקטרונית Bebe Barron

סרט ניסיוני הזייתי בליווי הצלילים המהפנטים שרקחה חלוצת המוזיקה האלקטרונית Bebe Barron

כוכבת הסרט "פעמוני אטלנטיס" היא אנאיס נין, מלכת אטלנטיס המיתולוגית, וכפי שנכתב בבלוג Wonders in the Dark, הסרט מעביר "חוויה של ניסיון להיזכר בחלום ולחוות אותו מחדש". על רקע של צילומים ניסיוניים המתמזגים זה בזה, נין קוראת בקול רם מתוך הנובלה שלה, "בית גילוי העריות". אנו זוכים להצצה חטופה לדמותה הערומה המתנדנדת על ערסל, ואנו רואים את הצל שלה מרחף מעל בד שקוף המתנופף ברוח. אך לאורך רוב הסרט הדימויים, אותם מתעד איאן הוגו, בעלה שלה נין, נותרים מופשטים להפליא. בכך הם יוצרים "תחושה של שחייה במעמקיה של הזיה, של ניסיון להתקרב לעולם שמטושטש לא רק מעצם טבעו המעורפל, אלא גם מגלימות הזיכרון והמציאות אשר עוטפות אותו – תחושה המתגבשת בזכות האווירה המימית ששוטפת את הדימויים".

את פס הקול של הסרט יצרו לואיס ובבה ברון, שני חלוצי מוזיקה אלקטרונית המוכרים בתור מלחיני פס הקול הראשון שהורכב כל כולו ממוזיקה אלקטרונית, עבור הסרט "כוכב הלכת האסור", אותו הם מילאו ב"בליפים, זמזומים, רשרושים, צווחות, דפיקות וחריקות". הם בנו מעגלים חשמליים משלהם, בהם הם ראו "אורגניזמים קיברנטיים", ובהם הם השתמשו לשזירת הצלילים שבסופו של דבר הפכו למעין קולאז'ים. לואיס עבד על הרכבת המעגלים החשמליים, בעוד שבבה עשתה את רוב עבודת ההלחנה. הצליל שלהם, לפי דבריה של נין, היה דומה ל"מולקולה שהבוהן שלה התנגשה ברגל של השולחן". בבה ברון הייתה אחת מן הנשים הראשונות בשדה המוזיקה האלקטרונית, ובמסגרת הריאיון האחרון שלה היא נזכרת בחיבה בסיפורים אודות חברתה אנאיס.

 

bebe barron

louis bebe barron

Facebook IconTwitter Icon